סירוב בעל דין לפשרה שהציע ביהמ"ש אינו מצדיק הפחתת הוצאות

השופטת ורדה וירט - ליבנה

1.         הערעור שבפנינו נסב על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת  עפרה ורבנר; עב 624/05 עב 625/05), אשר פסק למערערים את מרבית פיצויי הפיטורין אך דחה את תביעתם לדמי הודעה מוקדמת וקבע כי כל צד ישא בהוצאותיו. המערערים קובלים על כך שלא נפסקו לזכותם הוצאות משפט.

2.          הרקע לתביעה הוא כדלקמן:

המערערים עבדו אצל המשיבה כטבחים למעלה מ- 14 שנים. עת ערכו חיפוש בתיקם נמצאו מוצרי מזון שגנבו מהמשיבה בשווי של כ- 50 ש"ח. המשיבה ערכה להם שימוע ובהסכמה עם הוועד, בהתאם לסעיף 16 בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, ההוראה בהסכם הקיבוצי בענף המלונאות והתקנון, בחרה לנקוט בסנקציה החמורה ביותר הבאה בחשבון במקרה של גניבה, קרי שללה מהמערערים את מלוא פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת.

3.          המערערים פנו לבית הדין האזורי וביקשו צו מניעה כנגד פיטוריהם, כשהבינו שסיכוייהם לחזור לעבודה נמוכים ביקשו לתקן את כתב התביעה. 

בית הדין האזורי הציע לצדדים בדיון המוקדם ביום 26.5.05 פשרה לפיה המערערים יהיו זכאים ל-70% מפיצויי הפיטורים. בעקבות ההצעה הצדדים החליפו דין ודברים, והסכימו שהמשכורת הקובעת היא כאמור בכתב ההגנה. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה כי המערערים דרשו בנוסף ל- 70% פיצויי הפיטורין גם דמי הודעה מוקדמת וכי הכספים ישולמו מבלי לקשור אותם לקרן מבטחים. בהמשך אף ביקשו המערערים שהוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור 17.5% יתווספו לסכום פשרה.

לאור הפער בעמדות הצדדים התבקש בית הדין הנכבד להכריע בסוגיה. 

4.        בית הדין האזורי קיבל באופן חלקי את תביעתם של המערערים, בקובעו כי כאשר התקנון נוקט בנוסח: "באים בחשבון" בהתייחס לעונשים של הפרות המשמעת או לעבירות המפורטות בו, פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויים הינם התווית גבול עליון לסמכות הענישה, גבול שאינו דוחה אפשרויות של עונשי ביניים לפי שיקול דעת. עת שוללים פיצויי פיטורים בשל גניבה יש לשקול את מכלול השיקולים הרלבנטיים: תפקודם של העובדים במהלך כל השנים, מהות העבירה, האם המדובר בעבירה חד פעמית או בעבירה חוזרת ונשנית, האם הנזק שגרם העובד גרם להתמוטטות המעסיק, וכן האלמנט ההרתעתי נגד העובדים האחרים. לאור פרוטוקול הבירור המשמעתי אשר אינו מתייחס לוותק של המערערים, לתפקודם בעבודה ולעובדה שלאורך השנים הפרישו להם כספים למבטחים, נפסק שהמשיבה לא שקלה במלואם את מכלול השיקולים הרלבנטיים.

 לפיכך המערער 1 זכאי להפרשות למבטחים ואם אלה לא הופרשו במלואם ל- 72% מפיצוי הפיטורים, ואילו המערערת 2 אשר הודתה שזו לא הפעם הראשונה שהיא נוטלת מוצרי מזון מהמשיבה זכאית ל-60% מפיצויי הפיטורים. אולם תביעתם של המערערים לדמי הודעה מוקדמת נדחתה, מאחר ופיטוריהם היו בנסיבות המצדיקות שלילת דמי הודעה מוקדמת.

אשר להוצאות משפט, קבע בית הדין האזורי כי:

            "מאחר וניתן היה להגיע לתוצאה אליה הגענו בפסק דין זה בעקבות הדיון המוקדם מ- 26.5.05, אלא שהתובעים ביקשו דווקא לקבל מעבר לשיעור חלקי של פיצויי הפיטורין גם הודעה מוקדמת וגם את הפיצויים בלא לקשור אותם למבטחים, אין צו להוצאות. "

הערעור נסב על קביעה זו. 

5.         בא כוח המערערים קובל על כך שבית הדין האזורי פסק שאינם זכאים להוצאות משפט. שכן זכותו של בעל דין שלא לקבל הצעה המוצעת על ידי ערכאה שיפוטית, מכל טעם שהוא, והוא לא צריך לחשוש מכך. מה גם שברור כי קבלת ההצעה חוסמת את בעל הדין ממיצוי זכויותיו בערכאת הערעור. והוסיף שלגופו של עניין המערערים לא התנגדו להצעת בית הדין אלא היו מעוניינים לשפרה.

6.         באת כוח המשיבה טענה לעומתו, שהלכה היא שערכאת הערעור תיטה לא להתערב בפסיקה של הוצאות משפט. יתרה מזו, המערערים צריכים להודות שנחלצו בעור שיניהם מפסיקת הוצאות לחובתם בבית הדין האזורי כמי שהודו שמעלו באמון המשיבה, תוך שהם עושים לביתם.  כן הבהירה באת כוח המשיבה שמשמעות פסיקתו של בית הדין האזורי היא שמי שהאריך בהליכים שלא לצורך, אינו זכאי להוצאות משפט.

7.         בית הדין הארצי הפנה את הצדדים לגישור בפני הרשם אילן איטח, משלא צלח הגישור, בהתאם לתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי - דין), התשנ"ב - 1991 הצדדים הגישו סיכומים בכתב, אשר הועברו למותב לצורך כתיבת פסק דין.

8.         המערערים ביקשו לצרף כראיה בערעור הסכם שכר טרחה בינם לבין עורך דינם, בהחלטת ביניים נקבע ששאלה זו תוכרע במסגרת הערעור.

דיון והכרעה

9.         השאלה הניצבת בפנינו להכרעה היא איפוא, האם המערערים זכאים להוצאות משפט? 

10.       עניין פסיקת הוצאות בהליך נתון לשיקול דעתו הרחב של בית הדין. הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים בלבד (ראה למשל: דב"ע נא/9-6 חברת מייסון בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פד"ע כג 430).